מהרהוריו של אדם הסובל מהפרעת קשב

אז מה קורה לאדם שמוסח ביתר קלות כשהוא רוצה לעבוד על משהו (כן, כן, אפילו הדבר הקטן ביותר)?
אז כן בהתחלה קיימת מחשבה בהירה של " אני צריך לעשות 1. 2. 3. וכו'"
בדיוק אחרי שניה, טוב נו הגזמתי, אולי כמה שניות לכל היותר, המחשבה המוצלחת טובעת והולכת לאיבוד בין ים (כן כן, אני לא מגזימה הפעם) של רעיונות מבריקים אחרים או חובות אחרות למיניהן.
ואז מתחיל המצוד, המצוד הגדול והרציני אחר המחשבה הבהירה, הברורה והמדויקת של "מה עלי לעשות".
איך עושים זאת?
לא יודעת מה אתכם, אך אני נוהגת לרשום את שאר הרעיונות המבריקים – שחלילה לא ילכו לאיבוד גם הם על גבי דפים קטנים ( בשלב כלשהו זה הופך לסיוט בעל כמות אדירה של פתקיות, אך כן, אני נחושה להילחם גם החולה רעה זו ויום אחד לעשות רשימה מסודרת במחשב…. הלוואי ויהיה לי כוח!)
לאחר מכן, מתוך הבליל וכמות אדירה של רעיונות מבריקים כאלה ואחרים – חשוב לצוד את הרעיון המקורי, למרקר אותו (פיזית או מנטאלית) מבין השאר ולנסחו בצורה ממוקדת –" אז מה עלי לעשות עכשיו? לאחר מכן? בהמשך?"
כן, כן, אני יודעת שבזבזתי המון המון זמן, עד שהצלחתי להבהיר לעצמי מה אני כן רוצה לעשות ואלו מן הרעיונות המבריקים הנותרים יצטרכו לחכות לזמנם – אבל כשאני מצליחה לעשות זאת אף אחד לא יוכל לעצור אותי מלעשות את המשימה עד סופה וכמו שצריך (טוב נו, אולי רק עוד כמה רעיונות מבריקים באמצע, שגם אותם אצטרך לצוד, להשתיק ולקטלג בטרם יקבלו את מקומם הראוי במפעל "התעשייתי" שלי).
אני את החוויה שלי חלקתי עמכם, מה אתכם? איך אתם מתמודדים עם המשימות שלכם?"
 
כותבת:
 
אירנה שטיבלמן ורמייקין
אימון אישי, הוראה מתקנת והעצמה לסטודנטים עם הפרעת קשב וליקויי למידה
ירושלים
0546372999

פוסטים קשורים

0

עגלת הקניות שלך