מהו קשב ומהי הפרעת קשב
חִשבו על אדם שנוהג במכונית במהירות 100 קמ"ש – הוא שר יחד עם הרדיו את השיר שמושמע באותו זמן, חושב על תוכניותיו לסוף השבוע, אולי גם שותה מבקבוק מים… לפתע הוא מבחין שאורות הבלימה של המכונית שלפניו נדלקו – באותה שנייה הדופק שלו עולה, הוא מתחיל להזיע , רגלו לוחצת על דוושת הבלמים… והמכונית מאיטה ממש ברגע האחרון…
איך הוא הצליח לעצור את האוטו בזמן? הרי הוא בכלל לא שם לב למה שקורה על הכביש! התשובה היא: מערכת הקשב במוח.
בכל רגע ורגע המוח שלנו מופצץ בגירויים חושיים רבים שאנחנו בכלל לא מודעים אליהם – צלילים, מראות, ריחות, מגע הבגדים על גופנו… עד שגירוי כלשהו מושך את תשומת ליבנו ואז אנחנו פונים אליו והופכים להיות מוּדעים לו. אם כך, חייב להיות "משהו" שעוקב כל הזמן אחרי מה שמתרחש סביבנו ומפנה את תשומת ליבנו רק כשהוא מזהה גירוי חשוב.
ה"משהו" הזה הוא רשת הדריכות במוח, ששומרת על ערנות בסיסית קבועה ויכולה להגביר את רמת הערנות כשנקלט גירוי משמעותי. מיד אחריה נכנסת לפעולה רשת ההכוונה – המוח מורה לשרירים לכוון את איברי החישה כלפי הגירוי ועל-ידי כך הוא מגביר את מהירות ודיוק המידע שמגיע ממנו. רק לאחר שקיבלנו מספיק מידע, אנחנו נעשים מודעים לגירוי ויכולים לעבד אותו באמצעות רשת הבקרה. רשת הבקרה בודקת את המידע שהתקבל מהגירוי, משווה אותו לזיכרונות קודמים, מחליטה כיצד להגיב ומפעילה את הגוף באמצעות השרירים (תנועות) והבלוטות (הורמונים). תגובת השרשרת הזאת נמשכת שבריר שנייה, ובכל שנייה מתרחשות במוחנו אלפי תגובות שרשרת כאלה.
כל אחת מרשתות הקשב פועלת במסלול אחר ובאמצעות נוירוטרנסמיטר שונה:
§ רשת הדריכות מתחילה בגזע המוח ומעבירה התראה על הגירוי הספציפי לרכס החגורה (החלק הפנימי ביותר של קליפת המוח) ולמוחון (צֵרבלום). הנוירוטרנסמיטר שמפעיל את רשת הדריכות הוא נוראֶפּינֶפּרין.
§ רשת ההכוונה מקבלת את המידע על הגירוי מאברי החישה ומעבירה אותו לתלאמוס ומשם לקליפת המוח. רשת ההכוונה מופעלת על-ידי הנוירוטרנסמיטר אצֵטילכּולין.
§ רשת הבקרה כוללת את גרעיני הבסיס (מרכזי הנאה/התגמול במערכת הלימבית) ואת הקליפה הקדם-מצחית בה נמצאים התפקודים הגבוהים: הבנה, שיפוט, תכנון, והיא פועלת באמצעות הנוירוטרנסמיטר דופאמין.
בתמונות הבאות ניתן לראות כי בכל הרשתות הפרשת הנוירוטרנסמיטר הרלבנטי מתחילה אי-שם במעמקי המוח, משם הוא מתפשט במערכת הלימבית ומשם מגיע לקליפת המוח. מה שחשוב הוא להבין שמערכת הקשב לא נמצאת במקום ספציפי, אלא היא מפוזרת במקומות רבים במוח ש"מדברים" ביניהם באמצעות נוירוטרנסמיטרים.
מה קורה במוחו של אדם עם הפרעת קשב?
הליקוי הנוירולוגי העיקרי הוא פחות מדי דופאמין ונוראפינפרין בסינפסות שבין הנוירונים (הקשרים בין תאי העצב). לפיכך, אצל אדם עם הפרעת קשב, רשת הדריכות ורשת הבקרה אינן עובדות ביעילות.
כאשר רשת הדריכות לא עובדת כפי שצריך, היא מתקשה להבדיל בין גירויים חשובים ולא חשובים – כל הגירויים בעלי אותה חשיבות (קושי בקשב סלקטיבי). כתוצאה מכך, רשת ההכוונה (שהיא תקינה) צריכה להפנות את הגוף ואת איברי החישה להרבה גירויים בבת אחת. בעקבות זאת קליפת המוח הקדם-מצחית (שאינה עובדת ביעילות) צריכה לנתח הרבה מאד מידע והרבה פעמים אינה עומדת בקצב ואינה מספיקה לתת בזמן הוראות לגוף כיצד להגיב. השיבוש הזה יכול לגרום לקושי בקשב מתמשך (שמירה על הקשב לאורך זמן), בקשב מתחלף (קשב לסירוגין, פעם לגירוי אחד ופעם לגירוי אחר) ובקשב מפוצל (קשב בו-זמני לשני גירויים או יותר). הקשיים יכולים לבוא לידי ביטוי בכל סוגי הקשב או רק בחלק מהם.
אותו שיבוש גם גורם לכך שמערכת הבקרה לא תמיד מספיקה לרסן את תנועות השרירים של מערכת ההכוונה – והתוצאה היא היפראקטיביות.
אצל אנשים עם הפרעת קשב רווחת גם תופעת מיקוד-יתר (Hyper-Focus) – האדם לקוי הקשב שקוע כל כולו בפעילות אחת ומתעלם לחלוטין מכל מה שקורה סביבו. גם תופעה זו מקורה במערכת הבקרה המשובשת. האדם לקוי הקשב, גם אם הוא רוצה בכך, אינו מסוגל להפסיק את מה שהוא עושה ולעבור למשימה אחרת, חשובה יותר להשגת מטרתו.
לסיכום, ראינו כאן שהפרעת הקשב קשורה להרבה מקומות ומנגנונים במוח ולכן ההפרעה באה לידי ביטוי בצורה שונה אצל אנשים שונים.
מקורות:
מדריך למשתמש במוח/ ד"ר ג'ון רייטי, 2001
The Brain from top to bottom/ McGill University, Canada
כתבה: אריאלה כהן
מאמנת להתמודדות עם הפרעת קשב
הורים, ילדים, בני נוער ומבוגרים
למידע נוסף – התקשרו אליי 050-8526433
