עדות אישית מאת נעמה משלי.
אני רוצה לפתוח את הפוסט בהכרת תודה להוריי. פתאום הבנתי, שעל אף כל הקשיים, הם ניסו ועשו כל מה שיכלו כדי שאהיה מאושרת. אבל מה? כבר בגיל 8 לא ידעתי מה זה אושר ולא ידעתי שהוא תלוי בעיקר בי ולא הבנתי שאני מתחילה לחשוב מחשבות לא טובות על עצמי ומכאן זה כבר היה כדור שלג שלא נעצר בזמן.
אינטליגנציה רגשית, כיצד היא מתפתחת? אצל כל אדם, במיוחד כזה שפונה לתחום הטיפולי היא מתפתחת בשלבים שונים, בנסיבות חיים ובמבנה האישיותי. למודעות עצמית יש חלק מאוד גדול באינטליגנציה הזו ובמקרה שלי התפתחה מנסיבות חיים לא פשוטות.
בכיתה ג, אימי התחילה להבין שמשהו בי קצת איטי. הבום הגדול הגיעה כאשר גילתה שאני לא מצליחה להבין את ההגיון של לוח הכפל. סדרה של אבחונים הוכיחה שאני סובלת מלקות למידה בינונית עד קשה. על הפרעות קשב בכלל לא דיברו אתנו, פשוט כי זה לא היה במודעות אז. אני זוכרת סדרה של אבחונים, שאלות על שאלות על שאלות, הרכבת צורות וילדה אחת חסר אונים: "מה רוצים ממני? ומה לא בסדר איתי"???
כשהטייטל הגיע (דיסקלקוליה ובעייה בזיכרון הלימודי המתבטא בקצב עבודה איטי), הגיעו גם שיעורי עזר נוספים. הייתי בוהה, מרחפת, בורחת לעולם דמיוני. המפלט שלי היה כתיבת ספרים, עד היום שמורות לי מחברות על גבי מחברות של סיפורים שכתבתי, שם לראשונה ניתן לזהות את הרגישות הבלתי נדלית והתובנות העמוקות בנפש של ילדה בת 8.
בבית הספר טענו שאני תלמידה טובה, אבל יש לי קשיים, שאני פטפטנית וקצת עצלנית אז התחלתי לחשוב שאני לא מספיק בכלום.
בכיתה ו' אני זוכרת שנתקלתי לראשונה במילה אינטליגנציה.. (אולי זה היה באחד מהמשפטים של האבחונים האינסופיים).. זכורה לי מחשבה אחת צרובה – עוד בטרם הבנתי את המשמעות העמוקה של המילה אינטליגנציה החלטתי עם עצמי שאני לא כזאת.
המחשבה הארורה הזו ליוותה אותי כל חיי, הרגשתי פשוט טיפשה ולא ראויה, המון חוסר ביטחון, המון דחיינות והלקאה עצמית. את הבגרויות עברתי עם הלשון בחוץ הייתה לי הארכת זמן בהכל וכל הזמן התמונה הזו שכולם מסיימים את המבחן ואני נשארת עוד ועוד בלחץ אטומי ובבלאק אאוט נוראי, ממש הולמת בי, חרדות שהתפתחו על דימוי עצמי גם ככה רעוע. רק בצבא פרחתי כי שם עזרתי לחיילים נפגעים וליוויתי אותם באופן צמוד וברגישות מול המלחמות עם משרד הביטחון ומול הקשיים הרגשיים שנבעו בעקבות הפציעה. גם בתואר הראשון ובכל הטיולים בעולם שערכתי (כחלק מהבריחה עם התמודדות) גיליתי שאני מזהה כל הזמן התנהגויות של אנשים, מזהה מתי מתאים ומתי להרפות וכשעבדתי עם ילדים גם זיהיתי את הרגישויות מול ההתמודדות של ההורים והאשמה הבלתי פוסקת סביב ההורה הלא טוב מספיק.
הבנתי שהכוח שלי הוא בלהיות רגישה לסביבה, להבחין בניואנסים הקטנים ובמהירות שיא להגיב בהתאם. הדבר היחידי שהייתי בטוחה שאני טובה בו זה לטייל בעולם לבד, לכל מקום בו זרקתי את עצמי, הסתדרתי ותמיד בחרתי לעשות זאת לבד, כאילו עוד איזו נקודה שרציתי להוכיח לעצמי שהנה אני וואו, יכולה להצליח. תקשרתי עם ילדים בלי שפה, התמודדתי עם סיטואציות מלחיצות וטיילתי כל פעם עם קבוצות אנשים שונות. הוכחתי לעצמי!
בין לבין גם צלחתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, משימה שדרשה ממני כוחות שלא היו לי, באמצע חליתי ואיבדתי בן זוג למחלה הארורה, ואיכשהו עם כל המכשולים והקצב הצבי, מצוידת בחונכת מדהימה, הצלחתי לסיים גם את זה. בלימודי הנחיית הקבוצות של הורות ומשפחה כבר באתי עייפה, בעיקר מתוסכלת, רציתי ללמוד אבל הקשיים לאורך השנים וחוויות החיים הקשות ציידו אותי בעודף של ציניות, הומור שחור ושנאה עצמית מובהקת שהתבטאה בבחורה לא מאושרת, חסרת ביטחון ורגישה בצורה כל כך חשופה לכל סוג של ביקורת.
למזלי חברותיי ללימודים היו כל כך עוטפות ומגינות ובזכותן לא נטשתי, הן לא נבהלו מהבחורה הבועטת ולא ויתרו עלי. הרבו לציין בפניי שאני כל כך הרבה יותר ממה שאני חושבת.
בגיל 31 החלטתי לטפל בעצמי ולקחת את הדבר הזה – הלקות למידה הזו ולזרוק אותה אחת ולתמיד לפח. את הפרידה הזו הייתי צריכה לעשות ממזמן ומשהו בי לא שיחרר. מעניין מה זה היה…
הלכתי לאבחון הפרעת קשב, קיבלתי חותמת שאני סופר אינטליגנטית פשוט יש לי מוח שקצת קשה לו להתעורר. האבחנה הייתה ברורה וחד משמעית – את סובלת מהפרעת קשב לא חמורה ושניתן לטפל בה די בקלות – קחי קונצרטה – ישתנו לך החיים.
ומאז… עברתי עבודה, פתחתי את העסק שלי, צברתי ביטחון, גיליתי שכשאני לוקחת את הכדור אני מפוקסת ומעבר לזה פחות נלחצת! פחות נלחצת מכמות העבודה, המחשבות המתרוצצות ובעיקר מרגישה נהדר עם עצמי! תחושת מסוגלות שהתפספסה לה 30 שנה. אתם קולטים??
בעקבות כך, הרשתי לעצמי גם לכתוב את הפוסט הזה ללא חשש מה יגידו, ללא רצון להתנצל על קיומי, להיות אותה ילדה חשופה שבתמונה עם חיוך כן ואמיתי. היום אני במקום אחר! אמא שלי שתמיד ידעה אך הייתה קצת חסרת אונים לנוכח הבעיה, אמרה לי לא מזמן: "קיבלתי ילדה חדשה" מבחינתי אם היא אומרת והיא רואה, אני לא צריכה עוד הוכחה. הילדה הזו היא אני ואני סוף סוף יכולה להביט בה בחיוך.
נעמה משלי – "הורות בדרך שלך"
עו"ס ומנחת קבוצות מוסמכת
054-2244877
