סוף סוף הלכתי לראות את ההצגה קונצרטה לשמונה, ונפעמתי. הצגה מעולה! פשוט מעולה! הבטן שלי עדיין הפוכה ממנה.

ההצגה הזו מצליחה להעביר בצורה מבריקה את נושא הפרעת הקשב על כל זויותיה האפשריות והשלכותיה על החיים. היא מציגה כמה דמויות שונות כשכל אחת מייצגת באופן אחר את הפרעת הקשב. העלילה מתרחשת בכיתה של תלמידים "בעייתיים" שכל המורים התייאשו מהם. כל אחד מהתלמידים עם הפרעת קשב הבאה לידי ביטוי באופן שונה מהאחר. יש את זו שכועסת ומתמרדת והולכת עם הבנים ומציירת בכל מקום, יש את זו שחולמת בסוף הכיתה ומנותקת מהסביבה ותמיד מגיבה באיחור, יש את זה עם הרגל הקופצת העצבני שמקלל וצועק אבל גם מבין במוזיקה ומנגן על הרבה כלי נגינה. יש את זה שלא מסוגל לקרוא, גם לא שורה וגם לא מילה, ויש את זו השקופה, שלא רואים אותה, שלא יודעת איך להשתלב בחברה. ההצגה קופצת מדי פעם בזמן לחייהם הבוגרים של אותם נערים ונערות ולהשלכות של הפרעת קשב על אירועים שונים בחייהם הבוגרים, גם כהורים בעצמם.

הצגה שהיא גם מצחיקה וגם עצובה אבל בכל מקרה מביאה להזדהות עמוקה. לא היה אחד בקהל שנשאר אדיש או שלא ראה את עצמו באחת הדמויות. אני באופן אישי הייתי על סף דמעות כמה וכמה פעמים במהלך ההצגה. היו סצנות קשות, כמו אגרוף בבטן. כל כך אמיתי ועשוי כל כך טוב וקולע. הלוואי וכולם יראו את ההצגה הזו, לא רק מי שמתמודד עם הפרעת קשב בחייו האישיים. אנשים פשוט לא מבינים את ההשלכות המרחיקות לכת שיש להפרעת קשב על החיים בכללותם, ויש השלכות רבות, לצערנו, וההצגה הזו שוזרת את כל המכלול הזה בצורה גאונית לדעתי.

מעבר לעובדה הפשוטה שהיא מעניקה חוויה שמאפשרת לחוש איך מרגיש אדם המתמודד עם הפרעת קשב, היא לא באה ממקום שיפוטי ולא נוקטת עמדה אלא פשוט מציגה את טבע הדברים ומציפה את הקושי והאתגרים המרובים.

אז שאפו ענק ליוצרים, כל הכבוד, אני ממש התרגשתי ונהניתי וממליצה לכם בחום ללכת ולראות ולקחת אתכם את כל המשפחה המורחבת. (לא ילדים קטנים, כי יש אלימות ושפה גסה… אבל בני נוער בהחלט). אני מחכה כבר שהמקורבים אלי ילכו לראות ולפקוח עיניים…