צלקת – עדות אישית על התמודדות עם ADHD

היתה פעם אחת שלקח לי כנראה הרבה מדי זמן למצוא את המחברת בתחילת השיעור, למורה שלי זה כבר היה יותר מדי. היא חטפה לי את התיק מהידיים והפכה אותו בעצבנות עם מבט מטורף בעיניים, שפכה את כל תוכנו על הרצפה של הכיתה תוך מבטיהם המשתהים של כל ילדי הכיתה, כיתה א. רגע של השפלה. אחריו הזדרזתי יותר להוציא ציוד בתחילת כל שיעור. והפסקתי לצייר בזמן השיעור.

היא היתה המחנכת שלי בכיתה א ובכיתה ב. בכיתה ג זכיתי למורה אחרת ונשמתי לרווחה, אבל בכיתה ד' היא חזרה. לא זוכרת מה היא עשתה אז אבל זה כנראה היה יותר מדי כי ההורים שלי התעוררו לפעולה ודאגו שיסלקו אותה מבית הספר.

כל זה קרה בשנות השמונים. לא כל כך מזמן. היום היו כבר שולחים אותי לאבחון ומוצאים שיש לי הפרעת קשב ומניחים לי לצייר בזמן השיעור כי זה עוזר לי להתרכז. אבל אז לא ידעו מה זה הפרעת קשב, ידעו רק שזה מפריע, בעיקר למורה.הייתי תלמידה מעולה, באמת, סיימתי תיכון בהצטיינות יתרה עם בגרות מדעית מהשורה הראשונה. בתיכון היתה לי תקופה נהדרת, נהניתי ללמוד וחזרתי לצייר בזמן השיעורים אבל זה כבר לא הפריע לאף אחד מהמורים.

מקווה שהיום אף ילד, חולמני או לא, לא "יזכה" במורה שכזו.