מדוע חשוב לזהות הבעות פנים, וכיצד נוכל לסייע לילדים שמתקשים בתקשורת חברתית?

בני האדם אוהבים חברה.

כולנו נהנים לפגוש חברים, לדבר, לשחק ולחלוק דברים אישים, אבל לא כל כך פשוט לרכוש חברים ולטפח חברויות.

הורים רבים מגיעים לסדנאות שלי ומספרים שילדיהם אינם מזהים רגשות והבעות פנים ועקב כך מתקשים להסתדר חברתית.

במאמר זה נפגוש 3 רעיונות למשחקים שונים שיפתחו אצל המשתתפים את יכולת הבנת הבעות הפנים והבנת חשיבותם בתקשורת החברתית.

 

ילדים עם ADHD או עם קשיי למידה, חווים פעמים רבות את הקושי בהתנהלות חברתית.

הנה מספר דוגמאות:

אחד הילדים רץ ונפל, כל הילדים מתאספים סביבו ומפסיקים את המשחק.

הילד עם הפרעת הקשב, עסוק באותו זמן בציפור שנעמדה לא רחוק או בדבר אחר שהסיח את דעתו.

הוא אינו שם לב למה שקרה.

כשהוא מסתובב הוא מזהה את הכדור, רץ ומבקיע גול.

הוא צועק משמחה אבל חבריו רחוקים ועסוקים במשהו אחר.

אולי אפיל כועסים עליו שלא שם לב שהמשחק הופסק.

סיטואציה כזו גורמת לילד עם בעיית הקשב להרגיש דחוי.

מעבר לכך, הוא אינו מבין מה עשה ולמה כולם כועסים עליו.

 

דוגמה נוספת:

הילד נכנס לכיתה ורואה שניים מחבריו לכיתה "משוחחים".

הילד עם הפרעת הקשב יפספס פעמים רבות את הבעות הפנים של המשתתף בשיחה.

הוא לא ידע להגיד לעצמו:

האם הילדים מתלחשים עליו?

משוחחים על כדורגל?

רבים על משהו?

עקב הקושי בזיהוי הבעות הפנים תגובות הילד פעמים רבות לא יתאימו לסיטואציה החברתית שהתרחשה ודבר זה עלול לגרום לריבים רבים וסכסוכים.

הילד ירגיש דחוי ולא אהוב.

בנוסף לכך, מורים רבים ידווחו שהילד עם ADHD מסתבך בקטטות ואינו מסוגל לעבוד או לשחק עם חבריו בשיתוף בכתה או בגן.

לנו ההורים יש דרכים רבות בהן אנו יכולים לפתח את תשומת לב ילדנו לפרטים הקטנים כמו הבעות פנים ושפת גוף.

 

3 משחקים המעודדים את היכולת לאיסוף פרטים והסקת מסקנות:

1. משחק פנטומימה:

משחק זה דורש מצד "הדובר" לבצע תנועות פנטומימה ו"המקשיב" צריך להסתכל היטב ולא לפספס אף פרט על מנת להבין מה ה"דובר" עושה.

בשלב ראשון שבו יחדיו על השטיח או מסביב לשולחן.

קחו תמונות של פעולות שונות (צחצוח שיניים, עבודה בגינה, מקצועות וכד').

כל משתתף בתורו, מרים כרטיס ומציג לשני את מה שהוא רואה בכרטיס.

משחק זה מדמה את החיים, כאשר אנו מפנים את גב לדובר, אנו רק שומעים את הנאמר ומפספסים את הבעות הפנים (במקרה זה אפשר לפספס ציניות…).

ילד שמרבה להסתכל לצדדים, ויש לו מוסחות רבה, כנראה יפספס את הבעת הפנים ואת ההצגה שלכם.

משחק זה מתאים לילדים מגיל ארבע ועד 100.

כאשר תורכם להציג, לדוגמה, רקדן בלט… פעמים רבות "תאלצו" לחזור על התנועות בשנית עקב מוסחות הילד.

שימו לב שבמקרה שבו הילד מפספס את המידע, תארו בקול רם את מה שקרה:

"הצגתי ובאותו זמן הסתכלת הצידה, פספסת הכל, צריך להקפיד להסתכל על הדובר בזמן שיחה".

 

2. פנטומימה של הבעות פנים:

הפעם אנו בוחרים לשחק פנטומימה של הבעות פנים בלבד.

משחק זה קשה יותר מכיוון שאינו משתף את כל הגוף ועל המשתתפים לזהות הבדלים קטנים המתרחשים בפנים:

תזוזה של גבות, כיווץ השפתיים וכן הלאה.

קחו כרטיסים ורשמו עליהם רגשות שונים.

אם הילד עדין לא קורא, אפשר למצוא באינטרנט תמונות רבות של הבעות פנים.

הקפידו לרשום רגשות רבים שאותם אנו חווים ביום יום.

לדוגמה: פחד, כעס, עצב, מאושר, שמח, מופתע, ביישן ועוד רבים.

בזמן הצגת הרגש דברו מה השתנה בפנים.

גלו יחד עם ילדיכם שיש הבעות פנים דומות כגון: פחד והפתעה – בשניהם הפה עגול וקצת פתוח, הגבות מורמות….

אז מה בכל זאת ההבדל?

כיצד נזהה ביניהם?

הכיף במשחק זה להציג ולגלות, אך השיחה ביניכם תדגיש את המקומות המבלבלים, תאפשר לילדכם לדעת שגם לכם זה קשה ומבלבל לזהות.

חשבו יחדיו מה עוד עוזר לנו להבין מה האדם שמולנו מרגיש.

(רמז- תנועות הגוף: אגרוף של היד, תנועה של הכתפיים).

 

3. משחק של משפטים מוכרים ורגשות מתבלבלים:

רשמו משפטים מחיי היום יום כגון:

"אמא, מה שלומך?", או "האוכל ממש טעים", "אני לא מוצא את הכדור שלי" ובקיצור כל משפט שעולה בדעתכם.

עכשיו סדרו שתי ערמות:

ערמה של משפטים וערמה של רגשות.

כל משתתף בתורו מרים כרטיס רגש וכרטיס בו רשום משפט.

עכשיו צריך להתאים את הרגש למשפט:

לדוגמה, להגיד בכעס: "אמא מה שלומך?", או בצחוק, או בפחד.

משחק זה מאד מצחיק מכיוון שהוא מלמד את המשתתפים להתרכז יותר בטון הדיבור ובהבעות הפנים מאשר במה שנאמר.

 

לסיכום:

לא פשוט לאף אחד להתנהל בחברה, עלינו להיות קשובים לנאמר, להביט בדובר ולזהות את הבעות הפנים שלו.

יש לשים לב למתרחש סביבנו וכמובן להתעלם מהרעש סביב שאינו קשור אלינו.

כל הפעולות הללו חשובות על מנת להצליח בתקשורת החברתית ולגדול להיות אדם רגיש לזולת ואהוב.

מאד לא פשוט לבצע את כל הפעולות הללו בו זמנית, במיוחד כשיש הפרעת קשב.

אנו ההורים יכולים ללמדם כיצד לפעול.

זכרו שילדינו לומדים מאיתנו כללי התנהגות.

שימו לב מתי אתם מגיבים בכעס, תסכול או שמחה.

זיכרו שאתם ההורים יכולים להראות לילד כיצד לפעול והיכן הוא שגה בהתנהלותו.

רצוי לעשות זאת תוך כדי משחק עם צחוק והנאה ולא בזמן כעס ובצורת נזיפה.

אז קדימה, תתחילו לשחק!

 

כותבת המאמר:

עדנה אתרוג, קלינאית תקשורת פיתחה את שיטת "תקשורת דרך משחקים" מנחה ומרצה סדנאות להורים וצוותים.

נייד: 050-6919658

www.ednaetrog.co.il