בחזית הכיתה

הגדול שלי התחיל השנה תיכון. במגמה הכי הכי, הטופ של הטופ. המגמה בה נמצאים כל המחוננים של בית הספר… ודווקא עכשיו החליט לעשות הפסקה עם הטיפול התרופתי.

זה קורה אחת לכמה שנים. תופעות הלוואי מכריעות אותו. סך הכל הוא מקבל טיפול תרופתי להפרעת הקשב מכיתה א. הוא בכיתה י עכשיו. מדי פעם הוא גם רוצה לבדוק עם עצמו מי הוא ללא התרופה. אני יכולה להבין. והוא כל כך מקסים וכל כך חכם וכל כך שמח בלי התרופה. אז נו. מנסים.

אחרי חודשיים בערך בגדול הכל נראה בסדר. הוא מרוצה אנחנו מרוצים. אני רואה שהוא לומד, מבלה עם חברים, שמח, מנגן, פורח. אבל… (!!!) הנה זה מתחיל. מתחילים הטלפונים מבית הספר. הוא לא מפסיק לדבר בשיעורים. אני מנסה להסביר לצוות שקשה לו לשלוט בזה. שהוא מאוד מנסה. שיתנו לו לצאת להתאוורר כשהוא מבקש. מקווה שיבינו, שיכילו, יודעת שאני מבקשת לא מעט פה אבל מנסה…

אחת המורות נשברת מההפרעות בשיעורים שלה (לא רק ה"תכשיט" שלי… מדובר בכמה ילדים שמדברים בשיעור, בתוך כיתה של תלמידים סופר דופר זוכרים? הקרם דה לה קרם של בית הספר ושל בכלל) ונותנת עונש קולקטיבי, שזו הדרך הכי מהירה להפוך קבוצת תלמידים והורים לשונאים נלהבים של הילד המפריע. בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית מתחילה התלהמות. בגלל כמה ילדים שמפריעים הכיתה לא לומדת ונענשת! בואו נשים מצלמות (?!!) בכיתה ונראה באילו ילדים מדובר, בואו נדאג להשהיות וכולי וכולי.

אני מרגישה את זה כשזה רק מתחיל… את הכיווץ הזה בבטן. את המחנק הזה בגרון. את כדור האש הזה שמתחיל לבעור בי ורוצה להתפוצץ להם בפנים.

כל כך לא פשוט. ילד עם הפרעת קשב. זה לא מוגדר כנכות. זה לא ברור לעין כמו ילד עיוור או נכה או אפילו עם תסמונת טורט כמו בסרט "בחזית הכיתה" (מצורף כאן למטה). זה לא כל כך ברור לסביבה אבל זו מגבלה. נוירולוגית. אמיתית. שמאוד מאוד קשה להתמודד איתה. ומדובר בילדים (ובמבוגרים) שעובדים כפליים קשה מכל אחד אחר כדי להגיע לאותם הישגים. בא לי לצעוק להם את הדבר הזה. שיבינו כבר!

הלוואי שכבר יבינו.

זה כל כך מעייף להסביר ולהסביר ולהדגים ולהמחיש והם הרי אף פעם לא יבינו. כי מי שלא מתמודד עם הפרעת קשב של עצמו או של אדם אהוב קרוב לעולם לעולם לא יבין מה זאת החוויה הזאת. לא משנה לכמה סמינרים הם ילכו וכמה ספרים הם יקראו, הם לעולם לא באמת יבינו. וזה כל כך מעציב אותי. אבל אני מבחינתי אמשיך לעשות ה-כ-ל כדי שהם יתקרבו ללהבין וגם אם לא יבינו שלפחות יעשו מה שצריך כדי לקבל ולהכיל את המתמודדים עם הפרעת קשב כחברה.

הלוואי ואצליח לפחות במשהו מזה.

הנה לינק לסרט בחזית הכיתה.

זהו סרט על תסמונת טורט ועל הקבלה שלה בחברה. סרט חובה לכל אנשי החינוך באשר הם ובכלל לכולם לדעתי.