"הלוואי וקצת, קצת ממה שהוא משקיע באימון בכדורגל, הוא היה מוכן להשקיע בלימודים. הכדורגל אצלו לפני הכל. אין שום דבר אחר שמצליח לסחוף אותו כמו הכדורגל. אין מצב שהוא יפספס אימון. על המגרש, זה פשוט ילד אחר. אני לא מבינה למה באימונים בכדורגל, הוא מיד עושה כל מה שנדרש, ומה שאומרים לו, אף פעם לא מוותר, ולא מוכן אפילו לאחר. המאמן שלו, לא מפסיק להחמיא לו על ההתמדה, על הנחישות שלו ועל היכולות הגבוהות שלו. הוא כל הזמן, אומר לו ולנו שהוא אלוף.

בשביל ליאור, הוא כמו אלוהים. רק בקולו הוא שומע. למאמן שלו, הוא לא עושה את ה"סקנדלים" שהוא מעז לעשות לנו בבית… כשאני אומרת לו להכין שיעורים אחר הצהרים, הוא "עושה לי את המוות" עד שהוא מכין אותם. הוא כועס, מתפרץ, דוחה שוב ושוב, רוצה קודם ללכת לחברים, לראות טלויזיה, הכל רק לא שעורי בית… לפעמים אנחנו חושבים שהוא עושה לנו דווקא.

בעלי הציע שאולי כשהוא מתנהג נורא, מתפרץ, צועק ולא שומע בקולנו, לא נאפשר לו, באותו שבוע ללכת לאימון. מה את חושבת?"

שאלה נטע,( שם בדוי), אימו של ליאור, בן העשר, שאובחן לא מזמן עם הפרעת קשב, והגיעה אלי להדרכת הורים.

הורים לילדים עם הפרעת קשב מרגישים פעמים רבות, כי בתחום הלימודים ילדיהם מתקשים בהתארגנות, מתנהלים בדחיינות, כשהם נדרשים לבצע משימות שונות וכן מתקשים לעמוד מול הגבולות שההורים מציבים להם.

ההורים מרגישים מופתעים ומבולבלים, כשהם מגלים שקשיים אלו אינם באים לידי ביטוי, כשהם באימונים שונים בחוגי הספורט אליהם בוחרים ילדיהם להשתייך.

ילדים רבים עם הפרעת קשב, מתגלים כספורטאים מצטיינים, בעלי יכולת התמדה באימונים ובהתמודדות עם משמעת, שפעמים רבות מציבה גבולות נוקשים.

אז איך זה הולך ביחד?

קודם כל חשוב להבין שהילד לא עושה לכם דווקא. יש לו קושי אובייקטיבי ואמיתי. הפרעת הקשב היא הפרעה ניורוביולוגית המקושרת לתפקוד לקוי של המוליכים העיצביים.

פעילות גופנית מעלה מיידית את רמות הדופימין, שהינו מוליך עיצבי הנמצא ברמה נמוכה יותר אצל ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב.

דופימין הינו בעל השפעה על התפקודים הניהוליים (ויסות רגשי, תכנון, ארגון, בקרה, זיכרון מידי, ניהול עצמי ועוד), שהפגיעה בהם הוא המאפיין המרכזי של הפרעת הקשב.

אימון סדיר מעלה את רמות הבסיס של הדופימין והנוראפינפרין, הממלאים תפקיד בהסדרת פעולתה של מערכת הקשב.

הפעילות הפיזית המאומצת מפעילה תגובות שרשרת של הורמונים המופרשים בגוף ובמוח, המשפיעים על ההתנהגות והתורמים לרגיעה, שקט נפשי וחיזוק יכולת המיקוד וההקשבה.

מחקרים מצביעים על כך שפעילות גופנית הינה בעלת השפעה על פיתוח דימוי גוף והערכה עצמית חיובית.

במקרים רבים, אותו ילד שמתקשה כל כך במסגרת הלימודית, מתגלה כספורטאי מצטיין בחוג שלו.

הצורך של ילדים עם הפרעת קשב להגיב מהר, להיות בתנועתיות יתר, הינו יתרון משמעותי במשחק ספורטיבי.

הילד, שהפרעת הקשב שלו גורמת לו לעוררות גבוהה, עם אנרגיות רבות, צורך חזק לתנועתיות, ותגובות מהירות, מקבל לגיטימציה לעשות זאת בפעילות ספורטיבית, אלא שכאן הסימפטומים של ההפרעה מסייעים לו להיות בולט, מוביל ומצליח יותר מילדים אחרים בקבוצתו ואף לקבל הערכה על כך, מהם ומהמאמן.

אותו הילד שמרגיש מתוסכל, לא שווה, לא יכול – זה שנכשל במסגרת בית הספר- מרגיש חוויה של הצלחה במגרש הספורטיבי.

פה הוא זוכה להנאה, לחיזוקים חיוביים ומרגיש שהוא מצליח ומוערך.

המאמן שלו בחוג הספורט מאמין בו ובשביל תחושה זו, הוא מוכן להתאמץ, להזיע, להשקיע ולדרוש מעצמו יותר, כי הוא יודע שהמאמן לא יוותר לו ולא יוותר עליו.

תחושת המסוגלות העצמית שלו מתחזקת ועמה הדימוי העצמי, הביטחון, והערך העצמי. הוא מרגיש שהוא שווה!!! תחושה שאותה הוא לא מצליח להרגיש בהתמודדויות השונות ביום יום. הערך העצמי של ילדים עם הפרעת הקשב נפגע פעמים רבות מחוויות כישלון ומביקורת שהם מקבלים מהסביבה.

תפקידנו כההורים, ותפקיד הסביבה הוא להעצים ולחזק את הערך העצמי של ילדינו, וכמובן חלילה לא להשתמש בחוג, שם הוא חווה הצלחה, תחושת המסוגלות וערך עצמי, להענשה או להתניה להתנהגות הנראית עבורנו כראויה.

מכיוון שהפרעת הקשב הינה יחודית בעוצמתה ובאופן שהיא באה לידי ביטוי אצל כל ילד, חשוב להתאים לכל אחד את מסגרת הפעילות הגופנית הנכונה עבורו.

הורים מתאכזבים כאשר הם רושמים את ילדם לחוג ספורט, יחד עם חברים, אבל מהר מאוד הילד מפסיק ללכת לאותו חוג.

ילדים עם הפרעת קשב מתקשים להתמיד במשימות המשעממות אותם.

כדי שתהיה עקביות בהשתתפות ילדכם בחוג, חשוב לבדוק יחד עם ילדכם:

האם יש לו ענין ורצון להיות בחוג ספציפי להיות בחוג ספציפי והאם חוג זה מתאים לדרישות המצופות ממנו וליכולותיו.

ילדכם חייב להיות שותף מלא בבחירתו של החוג בו הוא אמור להשתתף.

המטרה היא להעצים אותו ולא לגרום לו לתסכול ולחווית כישלון נוספת.

ניתן לנתב את ההיפראקטיביות להצלחה בספורט על כל סוגיו וענפיו, כולל בספורט תחרותי.

השחיין מייקל פלפס התמודד עם הפרעת קשב קשה, כשהספורט סייע לו לנתב את ההפרעה להצלחה מרשימה מאוד. מייקל הינו הספורטאי שזכה למספר הגדול ביותר של מדליות אולימפיות בכל הזמנים.

ולא רק הוא – ישנם מקרים רבים בהם הפרעת הקשב, היוותה יתרון וסייעה לספורטאים גדולים, דוגמת מייקל ג’ורדן ומייקל ג’ונסון להצליח, להגשים את עצמם ולהרגיש ראויים, אהובים ושווים.

חשוב לאפשר ולעודד כל ילד למצוא את החוזקות ולפתח את הכישורים שלו, כדי שיוכל לבנות ערך עצמי גבוה.

דליה עיני
מדריכת הורים בהתמחות בהורות לילדים עם הפרעת קשב,
יועצת חינוכית
מטפלת זוגית ומשפחתית.