הסכנות בשימוש לרעה בריטלין – זהירות ABUSE

ריטלין זה לא סם – זה טיפול רפואי חיוני

בשנים האחרונות אנחנו שומעים יותר ויותר על תופעה מדאיגה:

בני נוער שמשתמשים בריטלין שלא לצרכים רפואיים, אלא כ"סם מסיבות" או כלי לשיפור ביצועים במבחנים – בלי אבחנה רפואית ובלי מרשם.

חשוב לומר זאת בבירור:

ריטלין הוא לא סם – הוא תרופה.

תרופת מרשם שניתנת לפי הוראת רופא בלבד.

שימוש לא רפואי בריטלין הוא מסוכן – לגוף, לנפש ולחברה כולה.

למה בכלל נותנים ריטלין?

הפרעת קשב וריכוז (ADHD) קשורה לפעילות נמוכה של דופמין במוח.

ריטלין עובד על ידי עיכוב הספיגה החוזרת של הדופמין, מה שמאפשר לו להשפיע לאורך זמן.

זה משפר את הריכוז, מפחית אימפולסיביות ועוזר בתפקוד היום-יומי.

כאשר התרופה נלקחת לפי הוראות רופא, היא בטוחה, אינה ממכרת ואינה יוצרת תסמיני גמילה.

הסכנות האמיתיות של שימוש לרעה בריטלין

כשבני נוער משתמשים בריטלין בלי אבחנה ובלי צורך רפואי, הם מסכנים קודם כל את עצמם אבל גם את סביבתם.

החומר הפעיל בריטלין משפיע על מערכת העצבים המרכזית, וכשלוקחים אותו ללא פיקוח רפואי ההשפעות עלולות להיות חמורות.

הנה כמה מהסכנות בשימוש לרעה בריטלין:

בטווח הקצר:

• ערנות, ריכוז ואנרגיה מוגברים (ולא טבעיים)

• עלייה בלחץ הדם ובקצב הלב

• היצרות של כלי דם ועלייה ברמות הסוכר בדם

• פתיחה של מעברי נשימה – מה שגורם לתחושת "היי"

• במינונים גבוהים:

  • עלייה מסוכנת בטמפרטורת הגוף

  • הפרעות קצב לב

  • התקפים

  • סכנה ממשית למחלות לב

הסכנות בשימוש לרעה בריטלין בטווח הארוך:

• נזק ללב

• פסיכוזה

• התקפי זעם

• פרנויה

• פגיעה במערכות העצבים והוויסות הרגשי

לא פחות חשוב – שימוש לרעה יוצר תלות פסיכולוגית, תחושת "אי אפשר בלי", ולפעמים מדרדר לשימוש בחומרים נוספים.

פגיעה כפולה – גם בתדמית התרופה וגם במטופלים

שימוש לא חוקי בריטלין מעוות את התדמית של התרופה בעיני הציבור.

במקום לראות בה כלי טיפולי, היא מוצגת כ"סם ממריץ", מה שיוצר סטיגמה על ילדים, בני נוער ומבוגרים שמתמודדים עם ADHD וזקוקים לטיפול כדי לתפקד.

זה עלול לגרום לעיכוב בקבלת טיפול, להימנעות מהתחלה של טיפול תרופתי – ואפילו ליחס חשדני מצד אנשי מקצוע.

המשמעות: מי שבאמת זקוקים לריטלין עלולים לשלם את המחיר.

ריטלין הוא חלק מטיפול – לא פתרון קסם

כמו שאינסולין לא מרפא סוכרת, גם ריטלין לא מרפא את הפרעת הקשב.

הוא מקל על הסימפטומים ויוצר בסיס לכניסה לתהליכים נוספים – רגשיים, התנהגותיים ולימודיים.

אבל אם נותנים אותו למי שלא צריך – הוא לא יעזור, ולעיתים אפילו יזיק.

האבחון חייב להיעשות רק על ידי רופא מומחה בתחום ולא לפי עצות של חברים, מורים או הורים.

אז מה עושים?

• מדברים עם בני נוער על הסכנות שבשימוש לרעה

• מסבירים בצורה ברורה מה ההבדל בין תרופה לסם

• משתפים פעולה עם צוותים חינוכיים ורפואיים

• עוזרים למי שזקוקים לריטלין לקבל אותו בביטחון ובכבוד

• מדווחים כששומעים על שימוש לא תקין

לסיכום:

ריטלין הוא לא גימיק, ולא כלי לשיפור ביצועים.

הוא תרופה – עבור מי שזקוקים לה באמת, כחלק מטיפול רפואי כולל.

השימוש הלא נכון מסוכן, מטעה, ופוגע גם בגוף, גם בנפש וגם באנשים סביבנו.

בואו נשמור על התרופה הזו – ונשמור על מי שמשתמשים בה באחריות.