מפגש פשוט עם הטבע יכול לעזור לשיקום הנפש
כשטראומה מטלטלת את עולמנו – משהו בתוכנו מתכווץ. כמו מערכת שמתרסקת ואז פועלת על "מצב חירום".
כל דבר נעשה רועש מדי, כואב מדי, קרוב מדי, מהר מדי. התחושות מציפות, הגוף דרוך והמחשבות לעיתים פשוט לא מרפות.
לפעמים, דווקא אז, התשובה היא דווקא לחזור לפשטות. לחלוץ נעליים, ללכת יחפים על חול רך, לגעת בעלים, להיות קצת בשקט. להתבונן. לנשום.
הגוף זוכר
תתפלאו אבל יש דבר כזה זכרון גופני. הגוף שלנו זוכר הכול. גם מה שהמילים לא מצליחות לבטא.
זיכרון גופני (באנגלית: Body Memory) הוא מונח שמתאר את היכולת של הגוף "לזכור" חוויות.
הגוף זוכר במיוחד חוויות רגשיות – גם אם לא עיבדנו אותן עדיין, גם כשאין להן זיכרון מודע.
הגוף שלנו קולט, חווה ומגיב עוד לפני שאנחנו חושבים או מדברים.
לדוגמא: אדם שעבר תאונת דרכים עלול לחוות דופק מואץ או שינויים בנשימה בכל פעם שהוא שומע חריקת בלמים.
הגוף מגיב כאילו הסכנה עדיין קיימת, כי מערכת העצבים זיהתה גירוי דומה למה שנצרב בעבר.
זיכרון גופני מבוסס על קשרים בין המוח, מערכת העצבים והגוף.
טראומה נחווית בצורה כל כך חזקה ומהירה, שלעתים היא עוקפת את החשיבה ונצרבת באזורים פרימיטיביים יותר במוח.
לכן ריחות, צלילים או אפילו תנועה – יכולים להציף רגשות חזקים.
זיכרון גופני הוא הדרך של הגוף לזכור מה עבר עליו, גם כשאנחנו לא זוכרים בראש.
קרבה לטבע כחלק מתהליך הריפוי
ריפוי דורש גם הקשבה לגוף, לא רק למילים.
תנועה, נשימה, מגע והקשבה לגוף – מאפשרים גישה ישירה למערכת ש"זוכרת".
כשהגוף בא במגע ישיר עם הטבע – עם הנחיה נכונה או מודעות – זו הזדמנות לחיבור פנימי.
התחושה של רגליים יחפות על אדמה, של יד נוגעת בגזע עץ – יכולה לקרקע ולהחזיר אותנו לרגע הזה.
לכאן. לעכשיו. אל הגוף, אל מקום פנימי בטוח.
הדבר הזה הוא לא סתם חוויה מרגיעה אלא חלק מתהליך שיקום.
ילדים, מתבגרים ומבוגרים – כולנו זקוקים לפשטות הזאת
כשילד מתמודד עם חוויה מטלטלת, לא תמיד יש לו את המילים להסביר.
גם לנו, המבוגרים, לא תמיד יש מילים. אבל הגוף מדבר.
טיול ברגליים יחפות, בנייה באבנים, טיפוס על עץ – כל אלה הן פעולות שיכולות לעזור לילדים להיפתח ולעבד רגשות.
הטבע מאפשר להוריד מגננות, לנשום, להיות.
גם לנו, המבוגרים מותר וכדאי ללכת או לרוץ יחפים על שפת הים, לשכב מתחת לעץ או סתם ללכת בשדה.
כשקשה ונגמרות המילים, הפשטות יכולה להיות מצפן
צריך רק להתבונן בשקט, לחוות, להיות בנוכחות ולהקשיב לקצב הפנימי.
כל אחד בדרך שלו ובזמן שלו.
כשאנחנו נותנים לעצמנו רגע לעצור, לגעת ולהתבונן – אנחנו מתחילים לחזור לעצמנו.
ולפעמים, זה מה שצריך בשביל להתחיל לרפא.
להיות בקשיבות – לוח מיינדפולנס – תזכורת להיות בקשיבות
