לאחרונה קראתי פוסט חשוב ומטלטל של חן פולת שחקרה את התחום במסגרת התזה שלה ובחרה לשתף גם מהחוויה האישית שלה.
אני רוצה להתחיל בתודה לחן על שהביאה לשיח את הנושא החשוב הזה שמשפיע על כל כך הרבה נשים.
על החמרה קדם וסתית ועל הקשר בינה ובין הפרעת קשב (ואוטיזם)
בואו נכיר שני מושגים המתארים שניהם תופעות של PMS קיצוני אבל יש ביניהם הבדלים משמעותיים.
- PMDD – Premenstrual Dysphoric Disorder – הפרעה דיספורית קדם וסתית.
- PME – Premenstrual Exacerbation – החמרה קדם וסתית.
מדובר בשני מצבים שונים בהם השינוי ההורמונלי החודשי גורם לתגובה עוצמתית ולעיתים אף מסוכנת:
- שינויים חדים במצב רוח
- עצבנות או זעם
- בכי בלתי נשלט
- תחושת ייאוש או דיכאון
- חרדה
- אצל נשים מסויימות אפילו מחשבות אובדניות
ולצד כל אלה כמובן, גם תסמינים פיזיים כמו נפיחות, כאבים ועוד.
מהי PMDD – הפרעה דיספורית קדם וסתית?
זוהי צורה חמורה של PMS, המשפיעה על כ 3% עד 8% מהנשים בגיל הפוריות.
היא מתבטאת בתסמינים נפשיים ופיזיים קיצוניים כמו:
דיכאון, חרדה, עצבנות, עייפות וכאבים.
תסמינים אלה מופיעים בשבוע שבועיים שלפני הווסת ונרגעים לאחר תחילתה.
ההפרעה עלולה לפגוע משמעותית בתפקוד היומיומי ומקורה כנראה ברגישות מוגברת לשינויים הורמונליים.
האבחון נעשה באמצעות מעקב אחר תסמינים לאורך כמה מחזורים.
הטיפול עשוי לכלול תרופות, טיפול קוגניטיבי התנהגותי ושינויים באורח החיים.
מומלץ לפנות לאבחון מקצועי אצל רופא/ת נשים או פסיכיאטר/ית.
החמרה קדם וסתית – Premenstrual Exacerbation (PME)
זהו מצב שבו תסמינים של מצב קיים (כמו הפרעת קשב לדוגמא) מחמירים משמעותית בימים שלפני הווסת, אך קיימים לאורך כל החודש.
בניגוד ל PMDD, שם התסמינים מופיעים רק לפני המחזור ונעלמים אחריו, כאן מדובר בהחרפה של מצב קיים (כמו דיכאון, חרדה, ADHD, מיגרנות או אסתמה).
האבחון נעשה באמצעות מעקב יומי אחר תסמינים לאורך כמה מחזורים.
הטיפול מתמקד באיזון המצב הקיים לאורך החודש, עם התאמות ספציפיות לתקופה הקדם וסתית.
למה נשים עם הפרעת קשב (או אוטיזם) נמצאות בסיכון גבוה יותר ל PMDD ו PME?
רגישות מוגברת לשינויים הורמונליים שמשפיעים על דופמין וסרוטונין
אסטרוגן מסייע בוויסות הדופמין במוח.
אצל נשים עם ADHD, רמות הדופמין הבסיסיות נמוכות יותר.
לכן הצניחה ברמות האסטרוגן לפני המחזור (בשלב הלוטאלי) מובילה לירידה קריטית בדופמין.
ירידה זו מחמירה את תסמיני הפרעת הקשב (PME) ומגבירה את הסיכון למצוקה רגשית קשה (PMDD).
רגישות חושית מוגברת
נשים עם הפרעת קשב (ונשים על הרצף האוטיסטי) חוות לעיתים קרובות רגישות חושית גבוהה מהרגיל.
השינויים ההורמונליים והתחושות הפיזיות של הווסת (כמו כאבים, נפיחות או אפילו מרקמים של מוצרי היגיינה) עשויים לגרום להצפה חושית כזו המובילה למצוקה.
קשיים בוויסות רגשי ותפקודים ניהוליים
PMDD / PME משפיעים על אזורים במוח האחראים על שליטה בדחפים, ויסות רגשי וארגון.
השילוב ביניהם לבין התסמינים הקבועים של קשיי ויסות רגשי אצל נשים עם הפרעת קשב יוצר "אפקט מצטבר".
היכולת לנהל את היום יום, שגם בימים רגילים היא מאתגרת, פשוט קורסת בתקופה שלפני הווסת.
אגב, גם טראומה נחשבת גורם סיכון להחמרת תסמינים קדם וסתיים.
גורמים גנטיים וביולוגיים
PMDD היא ככל הנראה תורשתית ויש חפיפה גנטית מסוימת בין המנגנונים של הפרעות נוירו התפתחותיות לבין הרגישות המוחית להורמוני המין.
סרטון שעושה סדר בנושא:
סיפורה של חן ומה אומר המחקר
מאת: חן פולת
ההתמודדות שלי עם מצבי רוח התחילה הרבה לפני שקיבלתי מחזור.
בדיעבד, נראה שהיו לכך כמה גורמים, כולל ADHD שלא טופל ונסיבות חיים לא פשוטות.
בשנות התיכון ובתחילת שנות העשרים שלי, חוויתי עליות וירידות במצב הרוח.
לפעמים זו הייתה תחושת דכדוך מתמשך ולפעמים תקופות אינטנסיביות יותר של קושי רגשי וחוסר יציבות.
היום אני מבינה שחלק מהשינויים האלו היו קשורים גם למחזור החודשי אבל אף אחד לא באמת הסביר לי אז שכדאי לעקוב אחרי זה.
עבורי, הוסת היתה פשוט משהו שמגיע כל חודש וצריך להתמודד איתו.
תרופות, ניסוי וטעייה
מגיל צעיר ניסיתי סוגים שונים של טיפול: תרופות נוגדות דיכאון, הורמונים, וגם תרופות ל ADHD.
עם הזמן הבנתי שלא תמיד הרגשתי שיפור משמעותי.
בסוף שנות ה 20 שלי החלטתי, בליווי מקצועי, להפסיק בהדרגה חלק מהתרופות.
זה היה תהליך לא פשוט, אבל הוא אפשר לי להתחיל להקשיב לגוף שלי בצורה אחרת.
התחלתי לזהות דפוסים
לאט לאט התחלתי לשים לב: מצב הרוח שלי לא אקראי לגמרי. יש דפוסים.
כשהתחלתי לשאול אנשי מקצוע אם ייתכן קשר בין תרופות, מצב רוח והמחזור, לא תמיד קיבלתי תשובות ברורות.
אבל עם הזמן, כשהמצב הכללי שלי השתפר, נהיה לי ברור יותר: יש קשר.
עקבתי. לפעמים באפליקציות, לפעמים פשוט לפי תחושה.
זה לא היה קל, אבל זה כן נתן לי מידע חשוב.
איך נראה מחזור מבחינתי
כל אחת חווה את זה אחרת כמובן אבל כך אני מתארת מחזור טיפוסי שלי:
השלב הפוליקולרי (התחלת הווסת עד הביוץ):
ימים ראשונים: עייפות, חוסר אנרגיה, תחושה כללית לא משהו.
לאחר מכן: עלייה באנרגיה, יותר מוטיבציה, רצון לפעול, ליצור ולהיות עם אנשים.
סביב הביוץ: לפעמים קושי להירדם או תחושת מתח.
שלב לוטאלי (לפני הווסת): ירידה באנרגיה, רגישות גבוהה יותר, קושי בריכוז, עייפות פיזית ורגשית.
עם הזמן למדתי לזהות איפה אני נמצאת במחזור וזה עוזר לי לתפקד טוב יותר.
השילוב בין ADHD לשינויים הורמונליים יוצר אתגרים ייחודיים.
יש שלבים שבהם אני מרגישה טוב וחושבת שהכל הסתדר (למשל בשלב הפוליקולרי), אבל אחר כך מגיע שלב פחות יציב ויש נפילה.
חוסר העקביות של הפרעת הקשב יחד עם התנודות ההורמונליות זו סערה. הם “מזינים” אחד את השני.
מחקרים מצביעים על כמה נקודות מעניינות:
- נשים עם ADHD מדווחות לעיתים על החמרה בתסמינים לפני הווסת.
- יש יותר הפרעות מצב רוח קדם וסתיות בקרב נשים עם ADHD.
- גם אצל נשים ללא ADHD יש ירידה מסוימת בריכוז, בזיכרון ובקשב בשלב הלוטאלי.
כלומר, השינויים האלו קיימים אצל נשים רבות, אבל אצל נשים עם הפרעת קשב הם עשויים להיות מורגשים הרבה יותר.
מה יכול לעזור?
- מעקב אחרי המחזור (גם בסיסי)
- התאמת עומס משימות לפי השלבים השונים במחזור החודשי
- מודעות לשינויים במצב הרוח
- פנייה לאנשי מקצוע שמכירים את הקשר בין הורמונים ל ADHD
לסיכום
הקשר בין ADHD למחזור החודשי הוא אמיתי ומשתנה מאישה לאישה.
הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא לא “להילחם” בעצמי, אלא להבין את הדפוסים שלי וללמוד לעבוד איתם.
ללמוד לעשות את ההתאמות החכמות לגוף שלי.
