לגזור ולשמור חברים. ולא לשכוח לעולם. בכל גיל. גם כמבוגרים תכלס אנחנו צריכים לשמוע את זה. ואנחנו בעיקר צריכים לשמוע את זה מהדמויות החשובות והמשמעותיות בחיינו.

ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב צריכים לשמוע את זה אפילו עוד יותר מכל השאר, כי אצלם נחרטות בעיקר החוויות השליליות, האכזבות שלהם מעצמם והחשש הפנימי שלהם שהם מאכזבים אתכם. אל אל תחסכו במילים האלה אף פעם.

גם כשאני כועס, גם כשהדברים בוערים ולא מסתדרים, אפילו אם אני צועק, אני אוהב אותך תמיד. להיות נאהב זה צורך בסיסי קיומי. ילד שיודע שהוא נאהב זה ילד שיוצא אל העולם מצוייד במגן החשוב ביותר.

לעודד עד בלי די הצלחות גם אם הן קטנות. ולעודד ניסיונות גם אם הם כושלים. כל הכבוד שניסית. אני גאה בך.

גם אנחנו המבוגרים טועים. ולהכיר בטעות זו לא חולשה, להיפך, ילדים לומדים דרך חיקוי ואנחנו מהווים את הדוגמא. לטעות זה אנושי ולהכיר בטעויות זו חוזקה חשובה וכך גם לדעת לבקש סליחה.

אם לטעות זה אנושי אז לסלוח זה אלוהי. ושוב – ילדים לומדים על דרך החיקוי. שימו לב שאתם מודל לחיקוי ראוי ומשובח.

ובאמת להקשיב. לא סתם כן, כן, אהה, אהה, נכון… גם למלל ארוך ואינסופי שקשה למצוא בו את הפאנץ'. במיוחד לילדים עם הפרעת קשב שבאה לידי ביטוי בפטפטת ארוכה ומעייפת (שהיא סוג של תנועתיות יתר). להקשיב. ילד שמקשיבים לו חווה תחושה שהוא בעל ערך ולילדים עם הפרעת קשב כולנו כבר מבינים עד כמה זה חסר. אז שבו, הסתכלו להם בעניים והקשיבו באמת למה שהם אומרים.

לתת להם אחראיות (או אחריות…) קטנה או גדולה זה לא משנה – בהתאם ליכולות, אבל לתת ושהיא תהיה שלו. זה עוד דבר חשוב מאוד הנותן תחושת ערך עצמי וחשיבות. חישבו על איך אתם כמבוגרים מרגישים כשנותנים לכם נושא שהוא באחראיותכם בעבודה. כשאתם נותנים לילד תחום מסויים של אחראיות אתם בעצם אומרים לו "אני סומך עליך, אני יודע שאתה מסוגל לבצע זאת על הצד הטוב ביותר".

לכל ילד יש חוזקות, האירו אותן באור זרקורים. ילד שמאמינים בו הוא ילד שיצליח להתגבר על כל קושי. תנו לאהבה לנצח.