האם לרגשות יש הבעות פנים בין לאומיות? סופי זדה

ארבעים השרירים בערך של פני האדם יכולים להיות מופעלים בצרופים שונים כדי ליצור אלפי הבעות.

אבל האם ההבעות האלו נראות אותו הדבר ומבעות את אותן משמעויות סביב העולם, ללא קשר לתרבות?

האם החיוך של אדם אחד יכול להיות כעס של אחר?

צ'ארלס דארווין העלה תאוריה שהבעות רגשיות הן תכונה אנושית נפוצה.

אבל הוא היה במיעוט.

עד אמצע המאה ה 20, חוקרים רבים האמינו שהדרך הספציפית בה אנחנו מראים רגשות היא התנהגות נלמדת שמשתנתה בין תרבויות.

תאורטיקן האישיות סילבן טומקינס היה אחד מהיחידים שהתעקשו אחרת.

טומקינס טען שהשפעות מסויימות – מצבים רגשיים והבעות הפנים המשוייכות אליהן – היו אוניברסליות.

 

כמה מההבעות הרגשיות הכי נפוצות הן אוניברסליות

בשנות ה 60, הפסיכולוג פול אקמן יצא לבחון את התאוריה הזו

על ידי חקר מאות שעות של צילומי וידאו של שבטים מרוחקים מבודדים מהעולם המודרני.

אקמן גילה שהבעות הילידים לא רק היו מוכרות, אלא התרחשו בדיוק באותם מצבים בהם נצפה שיתרחשו.

ובניגוד, הוא עשה ניסויים עם שבטים שלא היתה להם חשיפה לתרבות המערבית.

הם היו מסוגלים להתאים במדוייק תמונות של הבעות פנים שונות לסיפורים שתוכננו להפעיל את הרגשות האלו.

במהלך העשורים הבאים, מחקרים נוספים תרמו לרעיון של דארווין שכמה מההבעות הרגשיות הכי נפוצות הן למעשה אוניברסליות.

 

רמת ההבעה המתאימה למצב מסוים יכולה, עם זאת, להשתנות מאוד בין תרבויות.

לדוגמה, חוקרים חקרו הבעות פנים אצל אנשים שנולדו עוורים,

והעלו השערה שאם הבעות הפנים הן אוניברסליות, הן יהיו מוצגות באותה דרך כמו אצל אנשים רואים.

במחקר אחד, אתלטים עוורים ורואים הציגו אותן הבעות פנים של רגשות כשזכו או הפסידו במשחקים שלהם.

 

עדויות נוספות יכולות להמצא אצל הקרובים האבולוציוניים שלנו.

השוואות של הבעות פנים בין אנשים ויונקים לא אנושיים גילו דמיון במבנה ובתנועה של שרירי הפנים.

צחוק שימפנזים נראה שונה משלנו, אבל משתמש בכמה מאותן תנועות פנים.

 

בשנות ה 60, אקרמן זיהה שש הבעות פנים בסיסיות.

כעס מלווה בגבות מונמכות שנמשכות אחת לשניה, עיניים מכווצות ולחוצות, ושפתיים מכווצות.

גועל, בשפתיים משוכות למעלה והאף מכווץ.

בפחד, הלבן העליון של העיניים מתגלה כשהגבות מורמות והפה מתרחב ונפתח.

בעוד הפתעה נראית דומה, אבל הגבות מקושתות והשפתיים רגועות.

עצב מסומן על ידי הפינות הפנימיות של הגבות שנמשכות פנימה ולמעלה, העיניים שפופות, והפה פונה כלפי מטה.

וכמובן יש את האושר: שפתיים משוכות למעלה ואחורה, ולחיים מורמות שגורמות לקמטים סביב העיניים.

לאחרונה, חוקרים הציעו הבעות נוספות כמו בוז, בושה, ומורת רוח,

אבל הדעות משתנות בנוגע לכמה ברורים הגבולות בין הקטגוריות האלו יכולים להיות.

 

אז אם אקמן וחוקרים אחרים צודקים, מה הופך הבעות מסויימות לאוניברסליות?

ולמה הן מובעות בדרך מסויימת זו?

למדענים יש הרבה תאוריות שמושרשות בהסטוריה האבולוציונית.

אחת היא שהבעות מסויימות חשובות להשרדות.

פחד והפתעה יכולים לאותת לאחרים סכנה מיידית.

מחקרים בקרה בני אדם ופרימטים אחרים הראו שאנחנו שמים לב יותר לפנים שמאותתים על איומים על פני פנים ניטרליות,

בעיקר כשאנחנו כבר דרוכים מאוד.

הבעות יכולות גם לעזור לשפר את בריאות הקבוצה על ידי תקשור של המצב הפנימי שלנו לאלה שסביבנו.

עצב, לדוגמה, מאותת לקבוצה שמשהו לא בסדר.

יש עדויות שהבעות אולי מקושרות אפילו יותר לפיזיולוגיה שלנו.

הבעת הפחד, לדוגמה, יכולה לשפר ישירות את ההשרדות שלנו במצבים מסוכנים פוטנציאלית

בכך שהוא מאפשר לעיניים שלנו לקלוט יותר אור ולריאות שלנו לשאוף יותר אויר,

מה שמכין אותנו להלחם או לברוח.

 

יש עוד הרבה מחקר לעשות כדי להבין הבעת רגשות,

בעיקר כשאנחנו לומדים עוד על הפעילות הפנימית של המוח שלנו.

אבל אם אי פעם תמצאו את עצמכם בין זרים במדינה זרה, חיוך חברי יכול לעשות הרבה 🙂

 

מוזמנים לצפות בסרטון המרתק הזה:

תרגום: עידו דקרס