תעודה קשובה: מה לכתוב בתעודה לילדים עם הפרעת קשב ומה לא?

"כשהייתי ילדה וקיבלתי תעודה, הייתי מראה אותה תמיד לסבא שלי.

הוא אף פעם לא פתח אותה, רק היה מחבק, מנשק, נותן איזה שוקולד ודמי כיס.

הוא אמר שהחיוך שלי שווה יותר מכל ציון".

(אנונימי).

 

לא אשכח כשבתי חזרה הביתה ובידה מבחן בשפה.

מקצוע בו היה לה קושי אדיר, ובכל זאת היא עשתה מאמצים לבצע את המבחן.

היא אפילו כתבה בסיומו שהיה לה כיף במבחן ושהיא תשמח לעשות עוד מבחן.

נמסתי ממנה… איזו ילדה מדהימה!

לעומת זאת, מה עשתה המורה? תיקנה לה את שגיאות הכתיב.

אאוץ'!!

 

בכל סיום שנת לימודים אנחנו ההורים וגם ילדינו ממתינים בדריכות לקבלת התעודה שתעיד על הישגינו השנה.

יש הרבה מתח והתרגשות לקראת חלוקת התעודות.

היות ולילדי הקשב יש יותר אתגרים לימודיים, ולעיתים אתגרים נוספים, חשוב להתכונן לקראת האירוע וגם לדעת איך להגיב כשמקבלים תעודה מאכזבת…

 

אז מה לא לכתוב בתעודה?

חשוב להדגיש, כי ילדי הקשב לא אמורים לקבל בתעודה הערות בסגנון:

"עליך להשתדל להקשיב יותר בשיעורים."

"אם רק תצליחי להתרכז בטוח תצליחי."

"הימנעי מפטפוטים זה מפריע לחברים."

"הקפד לבצע את המשימות בזמן שניתן."

ומדוע?

האם לילד המסתייע בקביים היינו כותבים:

"עלייך ללכת במהרה" או "הקפד להשתתף בשיעורי ספורט כמו שאר חבריך, כך תהיה כמו כולם"?

לא! לא נראה לי!

אז למה ילד עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר, שזו הלקות שלו, צריך לקבל הערה כזו בתעודה?

מה הוא אמור לעשות עם זה?

להגיד לעצמו: "אה, אוקיי, המורה אמרה שאני צריך להקשיב יותר, הבנתי, אני באמת אעשה יותר מאמצים…"
לא נראה לי.

הוא ככל הנראה יגיד לעצמו: "אני פחות טוב מהשאר, כי אני לא מצליח להיות קשוב, למרות שהייתי רוצה…"

לילדי הקשב אין מה לעשות עם הערות כאלו.

הן פשוט ממחישות את הפרעת הקשב הקיימת.

הילדים האלה יסיקו על עצמם שהם כנראה לא בסדר, וגם יוסיפו לעצמם עוד מילים כמו: "דפוק", "טיפשה", "עצלן".

 

מה ההורים יכולים לעשות?

שיחה עם המורה

לפני מתן התעודות, להסביר למורה את הנושא ולבקש להימנע מהערות בסגנון הזה.

אפשר גם לשלוח למורה מידע על הפרעת קשב ובכך להעלות את המודעות לתחום.

ניתן גם לשוחח עם הצוות החינוכי הרחב יותר:

יועצת, מנהלת, פסיכולוגית בית הספר, או אפילו להביא הרצאה בתחום לכלל בית הספר. כך ירוויחו כולם.

 

הצעה להערות אמפתיות ובונות

אפשר להציע למורה הערות אמפתיות ובונות בתעודה:

להדגיש את המאמצים שהילד משקיע, לתעד את החוזקות שלו, כמו קשרים חברתיים או כשרון שירה או ציור.

לציין את הרצון של המורה לעזור לו: "אשמח לעזור לך להתרכז יותר בשיעור",

להדגיש את ההבנה כי קשה לו: "אני יודעת שקשה לך להתרכז בשיעור ועדיין אתה מצליח לסיים חלק מהמטלות".

בצורה הזו הילד ירגיש שרואים אותו, מבינים אותו, וגם רוצים לעזור לו.

כך, ממקום של הימנעות, הוא יתגייס למצוא את הדרכים שעובדות עבורו בלמידה.

 

לאחר קבלת התעודה

אם בכל זאת הגיעו הערות לא בונות או מנמיכות בתעודה, שבו עם הילד והסבירו לו שזו הפרעת הקשב.

הסבירו לילדים שהפרעת הקשב היא חלק מהם ולא באשמתם, שהיא מפריעה בבית הספר, אבל היא גם: מתנה שעוד תתגלה בהמשך.

בזכותה הם: יצירתיים, סקרנים, מיוחדים, אמפתיים, אנרגטיים.

הכי חשוב – הדגישו שתעזרו להם עם הקשיים כמה שתוכלו!

 

הכינו תעודה משלכם

ממליצה להכין תעודה שתשקף את כלל התכונות של הילד שלכם, כל מה שלא כתוב בתעודת בית הספר.

תעודה שתראה את היכולות, המאמץ והחוזקות בתחומים אחרים.

למשל:

• שמחה – מצטיין
• טוב לב – בשפע
• שליטה בכעס – משתדל
• סובלנות לאחר – משתפר מאוד
• קסם אישי – בלי סוף
• דימיון – מפותח ועשיר
• עזרה בבישול – עובד במרץ
• שירה – שרה בקול נעים
• ציור – מצייר עם הרבה צבעים

 

(אנחנו ב ADHDSHOP הכנו לכם תעודה להדפסה ומילוי בבית – ממש כאן)

 

שוחחו על התעודה

שבו עם הילד בנינוחות ובפרטיות ואפשרו לו להתבטא ללא הפרעות.

הימנעו מפרסים על תעודה טובה, אלא עודדו הצלחות: "כנראה שאתה נהנה מהמקצוע!".

שאלו לגבי ציונים נמוכים: "איך אתה מרגיש עם הציון? מה אתה רוצה לעשות?"

שיח פתוח ומכיל חשוב מאוד להעצמת היחסים.

זכרו שהילדים יהיו אתכם לכל החיים, ולא רק ל-12 שנות בית הספר, ומה שחשוב הוא לשמור על יחסים פתוחים וטובים.

בנוסף, ממליצה לחגוג יחד את סיום השנה ללא קשר לתעודה, אלא כנקודת ציון משמעותית.

הילדים זוכרים זאת אחר כך גם כשהם בוגרים…

 

מה לא להגיד על התעודה?

כדאי להימנע מתגובות אוטומטיות כמו:

• ללחוץ על הילד להראות את התעודה
• לבקר את הציונים בה
• לקטול את המורים
• להשוות לחברים/אחים
• לתת פרסים/עונשים.

 

תגובות אלו יוצרות לחץ, ביקורתיות ותחרותיות.

במקום זאת אנחנו רוצים לכבד אותם, לעודד על הדרך ולא על התוצאה, להתמקד בטוב ולהאמין בהם.

 

קחו בפרופורציות

התעודה לא תקבע אם הילד יצליח בחיים.

גם לא תעודת הבגרות.

תעודת בית הספר מעידה בעיקר איך הילד כותב חיבור ומבין סיפור, כמה קיבל במבחן בפיזיקה וערבית, ואיך הוא עונה על שאלות בתנ״ך וספרות.

זה לא מעיד על החיים עצמם. גם לא על הדרך והמאמץ.

 

כדי להבין זאת, אני מזמינה אתכם לחשוב, מתי בפעם האחרונה נדרשתם אתם לעמוד בכזו ביקורת על הישגים בכל כך הרבה תחומים שונים.

התעודה היא בעצם תמונת מצב ל"מימוש פוטנציאל" בהרבה תחומים שונים שדורשים מהילד המון זמן, מאמץ, השתדלות והתכוונות.

אסור לשכוח שציון מורכב מהרבה פרמטרים:

מהילד עצמו, מסגנון האישיות שלו, מהמורה, מהמצב החברתי, ומחוויותיו האישיות. כל אלו לא משתקפים בתעודה…

אני יכולה לספר לכם שדווקא מאוחר יותר, כשילדי הקשב מוצאים את הדבר שמעניין אותם, הם נכנסים בו בכל הכוח ויכולים לעוף למעלה!

 

סיכום

זכרו שתקופת בית הספר היא זמנית, והתעודה לא מעידה על מיהו הילד שלכם.

העבירו לו את המסר הזה, שיעלה ויחזק את הביטחון העצמי שלו.

זה חשוב יותר מכל.

השבוע סיפרה לי אמא שראתה את התעודה של הבן שלה מלאה בציונים נמוכים.

כשהוא שאל אותה מה כתוב בתעודה, היא ענתה: "כתוב שאתה מושלם!".

אין יותר טוב מזה!

 

מאת: ד"ר שירלי הרשקו

מומחית בהפרעות קשב, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, מאבחנת, פסיכותרפיסטית, מדריכת הורים וסדנאות ארגון זמן.

כותבת טור בעיתון "הארץ וב"מאקו".

בעלת הפודקאסטים והקהילות בשם: "אנשי הקשב" ו"תזונה קשובה".

מחברת הספרים "אנשי הקשב", "ילדי הקשב", "איפה הקשב?" ו"תזונה קשובה".

אתר: https://www.drshirleyhershko.com

WhatsApp: 0587151020