ליצן הכיתה

דפיקה בדלת. יניב (שם בדוי),תלמיד כיתה ט', עמד בפתח חדרי ועיניו היו עצובות.

המבט שלו היה שונה מהמוכר לי ממסדרונות בית הספר ומהשיחות שלי איתו כיועצת חינוכית.

"מה קורה יניב?" שאלתי.

"אני לא יודע" הוא ענה.

"אמרתי משהו בשיעור וכולם צחקו, ואז המורה "העיפה" אותי החוצה. החלטתי לבוא לדבר איתך…"

הוא השפיל את עיניו והשתתק.

אחרי דקה לחש: "מה כבר אמרתי? מה אני אשם שהם התפוצצו מצחוק?

אמרתי לך כבר, אז בשיחה הקודמת שלנו, זה קורה לי כל הזמן…

אין לי כוח יותר.

אני לא מבין למה תמיד המורים "נטפלים" אלי…"

 

הסיבות שמביאות ילדים להפוך לליצני הכיתה

ילדים עם הפרעת קשב פעמים רבות מבולבלים ומתקשים לראות את הקשר בין הסיבה לתוצאה של דברים הקורים להם.

הפרעת קשב אצל רבים גורמת לתגובות אימפולסיביות:

הם קודם מגיבים ורק אחר כך חושבים.

לעיתים, הם מתקשים לקחת אחריות על תוצאות תגובותיהם.

הם נוטים לפרשנות שלילית ולהאשמת האחר, עקב קשיים במיומנויות חברתיות.

ישנם ילדים, שהדרך שלהם להתמודד עם האתגרים השונים היא בהתנהגות שנתפסת כליצנית.

הם הופכים להיות "ליצני הכיתה".

מסכת הליצן נתפסת לגביהם כמנגנון הגנתי, שנועד להסתיר את פחדיהם, את חוסר ביטחונם ואת הדימוי העצמי הנמוך שלהם.

 

קיים פער גדול בין השמחה והעליצות שילד כזה מפגין כלפי חוץ לבין מה שמתחולל בתוכו.

לרוב, הליצן השמח הוא ליצן עצוב.

לעיתים, הם מנסים דרך הליצנות, ההשתטות ועשיית תנועות מצחיקות על מנת לזכות באהדה מילדי כיתתם.

כאשר הילדים פורצים בצחוק, הם מרגישים שהם זוכים לתשומת לב, לה הם משוועים כל כך.

לעיתים, התחושה שלהם היא שרק כך "רואים" אותם ותחושת השייכות מתקיימת בדרך זו.

 

הילד מקבל "תפקיד": "ליצן הכיתה".

הוא זה שתמיד מצחיק את כולם.

לעיתים גם כשהוא מרגיש שלא מתאים לו להצחיק, הוא יודע שהחברים מצפים ממנו שיצחיק ויעשה שטויות והוא מרגיש שהוא חייב להמשיך בתפקיד זה.

ישנם ילדים שמסיכת הליצן, אותה עם עוטים בחברה, משמשת עבורם כמנגנון הגנה מול ציפיות שהם מפחדים שלא יצליחו לעמוד בהן.

כך, כאשר הם נתפסים כ"ליצנים" וכפחות רציניים, הוריהם ומוריהם יצפו מהם פחות ואז הם פחות יאכזבו, את עצמם ואת האחרים.

 

הימנעות מכישלון ומבוכה

אצל חלק מהילדים, ההתנהגות הליצנית היא דרך להימנע מתחושות הכישלון והמבוכה סביב הלמידה.

להתנהג כליצן הכיתה היא הדרך של ילדים אלה להימלט מחווית מבוכה בסיטואציות לא נעימות כגון:

• כשלא הכינו שיעורים
• כאשר לא הבינו את החומר הנלמד
• כדי להתחמק מלענות לשאלה שאינם יודעים את התשובה.

הפתרון של הילד במצבים האלה הוא פשוט להיות הליצן.

"לזרוק" בדיחות ואז הוא יוצא מהכיתה ולא נחשף בפני ילדי הכיתה כחלש.

פעמים רבות, ילדים אלו צוחקים בצורה מוגזמת על הכל, כולל על עצמם.

הם מבליטים את החסרונות שלהם, ובכך הם סבורים שהם חוסכים מעצמם את העלבון ואת ההצקה האפשרית מצד ילדים אחרים.

 

הערכה עצמית נמוכה ותחושת כישלון

ילדים עם הערכה עצמית נמוכה בדרך כלל נשענים על התנהגויות אשר מגבירות את החוויה השלילית שלהם.

כגון: ויתור, הימנעות, רמייה, ליצנות, הכחשה.

לעיתים הם עושים שימוש בתירוצים כדי להימנע מתגובות מהסביבה של כעס, אכזבה, האשמה וכישלון.

החוויה שהם מסתובבים עימה פעמים רבות היא של דחיה, חוסר שליטה ותחושה שהם פחות מוצלחים מחבריהם ואחיהם.

לתחושת הכישלון וההערכה העצמית הנמוכה, יש משמעות רבה, הן על התפקוד היום יומי והן על הרווחה הנפשית שלהם.

 

כל מה שהילדים האלה צריכים זו אהבה

משאלת הלב של "ליצן הכיתה" היא מה שכל ילד רוצה וצריך: להרגיש אהוב, רצוי ויכול.

ילדים עם הפרעת קשב, שכל כך מתקשים ומרגישים אבודים בים הרעשים שמציף אותם, דווקא הם זקוקים עוד יותר לקבלה, לתמיכה, לאהבה ולעידוד.

חשוב לדעת שלסביבה ובעיקר למבוגרים משמעותיים בחייו של הילד, יש השפעה משמעותית בבניית הערך והדימוי העצמי שלו.

כל ילד זקוק להורה אוהב, שיאמין בו ללא התניה הקשורה להתנהגותו ומעשיו.

ילד שחווה אמון של הוריו בו, מפתח את האמון שלו בעצמו.

חשוב לזכור שילדים עם הפרעת קשב זקוקים לאהבה זו כמו אוויר לנשימה.

לעידוד ישנה השפעה משמעותית על הילד בחיזוק הביטחון העצמי.

לכן חשוב להרבות לעודד את ילדכם ולהעניק לו חיזוקים על כל מאמץ וכל עשייה, ללא קשר לתוצאה.

 

סביבה המאפשרת, מעודדת, מחזקת ומותאמת לקשייו של הילד עם הפרעת הקשב, מגבירה את הסיכויים של הילד לחוות הצלחות על מאמציו ועל כישוריו.

כך נצליח לשפר את הדימוי, הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות העצמית שלו, שהינה חשובה ומשמעותית ביותר.

כשזה יקרה, הוא יוכל להסיר מעליו את אט-אט את מסכת "ליצן הכיתה".

 

מאת: דליה עיני מדריכת הורים, מתמחה בהורות להפרעת קשב, מטפלת זוגית ומשפחתית