למה ילדים עם הפרעת קשב מגיבים כל כך בעוצמה לכל דבר?

על הפרעת קשב וקשיי ויסות רגשי

"על מה הוא התפרץ ככה עכשיו? הרי באמת לא  קרה כלום עכשיו ".

"למה תמיד הוא מגיב בכזאת עוצמה, אפשר לחשוב, מה כבר קרה?"

 

ילדים עם הפרעת קשב פעמים רבות עוברים  מ"אפס למאה":

הילד שניראה רגוע ונינוח, לפתע בשניות, מגיב בהתפרצות קשה למשהו שנתפס בעיני הסביבה כמשהו קטן ופעוט.

מתוך מחקרים שנעשו בשנים האחרונות, עולה שלילדים עם הפרעת קשב יש פרופיל רגשי שמאופיין בשכיחות גבוהה בקושי בוויסות רגשי.

קושי זה בא לידי ביטוי בקושי לשאת תסכול, לשלוט בדחפים, בחוסר סבלנות ובקושי בהרגעה עצמית.

ילדים עם קושי בוויסות רגשי מתקשים לנהל רגשות כמו כעס, חרדה ותסכול.

קושי זה יושב על ליקוי בתפקודים הניהוליים, ביכולת לווסת את הרגש ולהגיב באופן מותאם לסיטואציה.

 

ילדים עם קשיים בוויסות רגשי מציגים קשת רחבה של התנהגויות מוחצנות.

התנהגויות אלה כוללות:

• התפרצויות זעם ובכי רב.
• התרגשות והתלהבות ללא שליטה.
• שינויים מהירים במצב הרוח
• לעיתים נראה גם התנהגויות אלימות.

 

קשיים בוויסות רגשי אצל ילדים עם הפרעת קשב, מבלבלים את ההורים ואת הסביבה.

האופן והדרך בהם ילד עם הפרעת קשב מבטא את רגשותיו, גורמים לסביבה להגיב אליו בכעס, בביקורת, בקושי להכילו ולהבין אותו וכן לפרשו באופן לא נכון.

לצערנו במקרים אלה התוצאה היא פגיעה בדימוי ובהערכה העצמית של הילד.

חשוב להבין שפעמים רבות, ילד (ולעיתים אף מבוגר) עם הפרעת קשב, מתקשה לבטא רגש במילים.

הוא מבטא רגשות דרך התנהלותו והתנהגותו.

התגובה עלולה להיות עוצמתית ולא מותאמת לסיטואציה, היות והוא חווה הכל בעוצמה רבה.

התגובה נובעת גם מהאימפולסיביות המאפיינת להפרעת הקשב:

הוא קודם מגיב ואחר כך חושב.

פעמים רבות הוא חש תסכול וצער על האופן שבו הוא הגיב ואז הוא מבקש סליחה ומבטיח ששוב לא זה לא יקרה.

אך במציאות קשה לו לא ליפול שוב ושוב לאותו "בור".

הוא מתקשה ללמוד מהניסיון כיצד לא ליפול שוב.

מתקשה לעצור ולבחור מתוך שיקול דעת מהי התגובה הנכונה לסיטואציה וזאת בשל האימפולסיביות והקושי בוויסות הרגשי.

האמת היא שהוא באמת מצטער ומתכוון לכך וההבטחה הזאת אינה אך אמירה.

אך כאשר הוא שוב מתמודד עם אותה סיטואציה, הוא שוב יגיב באותו אופן לא מותאם ולא פרופורציונלי ואז, שוב, ירגיש רע עם עצמו ויחוש רגשות אשמה.

 

מה עושים? איך עוזרים לילד כזה להתמודד ולהתנהג אחרת?

 

לומדים לבטא רגשות

לנו, ההורים לילד עם קשיים בוויסות רגשי, יש תפקיד חשוב, בלסייע לילד ללמוד לבטא את רגשותיו במילים,

כדי שיהיה מובן יותר לעצמו ולסביבה וכדי שיוכל לבנות את הדימוי העצמי החיובי וערך עצמי גבוה.

חשוב מאוד שהילד ילמד לזהות את רגשותיו על מנת שיוכל לווסת את הרגשות שלו.

חשוב שהוא ילמד לזהות רגשות ולתת להם שם.

אחד הדברים החשובים שאנחנו יכולים לעשות כהורים, כאשר אנחנו רואים את הילד שלנו בתגובה עוצמתית שאינה מותאמת, היא שיקוף רגשות:

"אני רואה שאתה מתוסכל"…  "אני מבינה שאתה כועס…"

כאשר אנחנו אומרים זאת, אנחנו נותנים "מסגרת" לרגש  שלו.

כך הרגש הופך להיות פחות מאיים עבורו, וכך הילד לומד לזהות את רגשותיו ולהביע אותם במילים.

 

חשוב שהילד יחוש שאנחנו מבינים את הרגש שהוא חווה כעת, ולא רק מגיבים להתנהגות שלו.

נסו ל"היכנס לנעליו" ולהבין מה עובר עליו ולהגיב באמפתיה למצוקה שלו.

זה לא אומר שאנחנו נותנים לגיטימציה להתנהגותו, אך אנחנו מבינים את המצוקה והקושי ולזה אנחנו מביעים אמפתיה:

" זה באמת מכעיס שאתה לא יכול עכשיו…" , "זה באמת מעליב ש…"

 

דוגמה אישית מאוד חשובה.

הילדים שלנו מחקים אותנו, ההורים, בכל דבר.

הם לומדים מצפייה בהתנהגות שלנו ולכן כדי לעזור לילד לפתח יכולת של ויסות רגשות, עלינו לשמש עבורו כמודל חיובי וללמד את עצמנו לווסת את הרגשות שלנו.

חשוב לזכור שכאשר הילד חווה התפרצות של רגש, הוא זקוק שיהיה לצדו הורה רגוע, אמפתי ומכיל.

 

חיזוקים.

חשוב מאוד שאנו, ההורים, נעצים ונחזק כל הזדמנות וכל סיטואציה שהילד הצליח, או אפילו ניסה להתמודד עם תסכול, בצורה המקובלת.

גם אם עבורנו זה "נתפס" כמובן מאליו או כמשהו קטן.

 

כלים להרגעה עצמית.

חשוב שנלמד את הילד כלים ושיטות שיעזרו לו להירגע.

הנה כמה דוגמאות:

• שתיית מים.
• הפרחת בועות סבון.
• פעילות גופנית.
• חיבוק.
• נשימות.
• התרחקות מהסיטואציה.

 

הכי חשוב:

הביעו אהבה, חום, הבנה, הכלה וקבלה.

ילדינו זקוקים לכך כמו אוויר לנשימה.

 

מאת: דליה עיני מדריכת הורים, מתמחה בהורות להפרעת קשב, מטפלת זוגית ומשפחתית.